מהי התיישנות? התיישנות היא התקופה שלאחריה לא ניתן עוד להגיש תביעה לביהמ"ש (לא משום שאין בסיס ענייני לתביעה, אלא משום שיש פרק זמן מוגדר במסגרתו ניתן להגיש תביעה שתידון בביהמ"ש). 

בישראל, תקופת ההתיישנות של תביעת רשלנות רפואית היא 7 שנים ממועד גילוי הנזק. כלומר, אם נגרם לך נזק כתוצאה מרשלנות רפואית, עליך להגיש תביעה משפטית בתוך 7 שנים ממועד שבו היית מודע או צריך היית להיות מודע לנזק הנובע מרשלנות רפואית.

לכלל זה ישנם מספר חריגים בחוק, ביניהם:

• קטינים: שעה שהמדובר בנזק שנגרם לקטין, 7 שנות ההתיישנות נספרות רק מהגיע הקטין לגיל 18. משמע הוא יוכל להגיש את תביעתו עד הגיעו לגיל 25.
• גילוי מאוחר: במקרה שהנזק נתגלה רק בשלב מאוחר ולא ניתן היה לדעת על אודות הרשלנות הרפואית בשלב מוקדם יותר, ניתן להגיש את התביעה בתוך 7 שנים ממועד גילוי הנזק, אולם לא יותר מ-10 שנים ממועד האירוע שבו אירעה הרשלנות.

חשוב לזכור כי תקופת ההתיישנות היא משמעותית ביותר, שכן תביעה שהוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות דינהּ להידחות.

מומלץ לבחון את נסיבות המקרה מוקדם ככל הניתן, ולהיוועץ בעורך דין העוסק ברשלנות רפואית, על מנת להימנע מטענות בדבר שיהוי או חלילה התיישנות התביעה.

להלן דוגמה לחריגים להתיישנות תביעת רשלנות רפואית:

קטין שנפגע בלידה: אם קטין שנפגע בלידה מגיש תביעה בגין הנזק שנגרם לו, תקופת ההתיישנות תתחיל להיספר רק מהגיעו לגיל 18. כלומר, אם ילד נולד עם נכות בעקבות ניהול הלידה שלו, הוא יוכל להגיש תביעה בגין הנכות עד הגיעו לגיל 25.

עם זאת, ככל שהנזק נגרם לעובר במהלך ההריון עמו, התביעה היא של הוריו והם צריכים להגיש את התביעה בתוך 7 שנים. 

אם הינך סבור כי הטיפול הרפואי שניתן לך היה רשלני, יש לפנות לעורכת דין לרשלנות רפואית אשר תוכל לבחון את נסיבות המקרה שלך ולהעריך את סיכויי ההצלחה של תביעה גם במקרים של התיישנות וחריגים. היא תוכל גם לייצג אותך בהליכים המשפטיים, אם יהיה בכך צורך.