לפני כשלוש שנים פנה אליי זוג צעיר ולהם שני ילדים קטנים.
הם סיפרו לי על בתם הבכורה, שהיתה אז בת שמונה. על כמה היא מקסימה וכובשת. לא יכולתי שלא להתרגש מסיפורם.
ככל שהעמקתי בבירור העניין התברר כי הילדה, כשהיתה בסה"כ בת 5 שבועות, סבלה משלשולים מרובים.
האם הצעירה פנתה אל אחות טיפת חלב במקום מגוריהם והאחות הפנתה אותן לרופאת המשפחה.
רופאת המשפחה בדקה את הילדה ושללה כל מקום לחשש, מבלי שנתנה הנחיות למעקב או תזונה ושתיה מוקפדות.
האב שב ופנה עם הילדה אל רופאת המשפחה עוד באותו היום. הרופאה אפילו לא תיעדה את הביקור ברשומה הרפואית ועמדה על כך שאין מקום לחשש והסיכון שבפניה לחדר המיון גבוה יותר.
בחלוף יממה נוספת, הילדה כבר היתה מיובשת לחלוטין ורק אז המליצה רופאת המשפחה לפנות למיון ביה"ח. בשלב הזה הילדה כבר היתה מאוד מיובשת ועברה תהליך של טרומבוזיס (קריש דם) שחסם את אחד מעורקי המוח והותיר נזק משמעותי (שיתוק חלקי ומחלת פרכוסים).
אחרי מאמצים כבירים, מו"מ ממושך והליך של גישור - התביעה הסתיימה בפיצוי של שניים ורבע מיליון ש"ח. הסכום הזה נועד להבטיח את כל צרכי הילדה בעבר ובעתיד.
ההורים היו המומים ולא האמינו שזה יהיה סכום הפיצוי, אך החיוך על פניהם והשקט הכלכלי שהובטח להם ולילדה היה שווה את הכל